טיול בצפון שמעולם לא חשבתי שאספר עליו למישהו

אתם מכירים את הבדיחות האלו שרצות בין החבר'ה קצת לפני החתונה? "תטייל עכשיו כי אחר כך תצטרך לבקש רשות". "תשכח מטיולי גברים מעכשיו זה רק רומנטיקה".

אז אני לא חושב כמו החבר'ה שלי שצחקו איתי לפני שהתחתנתי. זרמתי איתם והכל, בכל זאת מעגל צחוקים ואווירה טובה. אבל אם זה הפך להיות מוגזם מדי הרגעתי אותם.

יכול להיות שיקראו לי תמים, אבל אני מאמין באהבה מפרגנת. לפחות ככה האמנתי שזה צריך להיות אצלי. וזאת אהבה שמרגישים אותה, מתחת לתאי העור מרגישים אותה.

ככה זה התחיל – לפני הטיול לצפון

את דניאלה הכרתי ביום הראשון שהייתי כבר אזרח משוחרר מהצבא. ילד בן 21 אבל עם רזומה מנטלי של גבר בן 35. וזאת הייתה מתנה נהדרת להתאהב ממש ביום שבו גזרתי את החוגר ואמרתי ביי ביי לשמירות ולתורנויות המטבח המעיקות.

היא ישבה בשורה הראשונה באוטובוס, וכבר במראה כשישבתי כמה כסאות מאחור הבחנתי בעיניים הירוקות שלה. הן בהו בחלון הימני לצד נהג האוטובוס ונראה היה שהיא חושבת על מיליון דברים. מיליון דברים שרציתי מאד לדעת מהם וחיכיתי להזדמנות לפנות אליה.

מתוך הספר שהחזיקה על ברכיה החליקה פתקית קטנה. הרמתי לה אותה, תופפתי קלות עם האצבע על הכתף שלה והגשתי לה את הפתקית. "זה בטח משהו חשוב" אמרתי לה. היא חייכה, אני חייכתי, ומשם הכל היסטוריה.

משם הגענו לרגע הזה שישבנו כל החבר'ה והרצנו בדיחות רגע לפני שדניאלה ואני התחתנו. דניאלה ידעה שאני חולם על טיול של אחרי צבא. אבל חו"ל לא בא בחשבון, אני ילד של אבא. אבא שהיה מדריך טיולים ובכאב לב נלקח ממני בטרם עת. וכל מה שרציתי זה לחוות את האדמה המופלאה הזאת שגדלתי עליה, דרך העיניים והרגליים שלי, בשבילו ובשבילי.

ואבא שלי היקר והאהוב אהב כל כך אופניים. היו לו זוג אופניים עם סימון של שלושה צבעים לא שגרתיים, כי הוא אמר שזה המסלול שלו. לא שגרתי. אבא שלי סימן את המסלולים שלו בצבע סגול בהיר, תכלת, וירוק זוהר. צבעים שמחים.

אני, אבא, האופניים  – החווייה של הטיול מתחילה

חלפה שנה וחצי מאז השחרור. את הטיול הגדול שתכננתי עוד לא עשיתי, אבל כן מצאתי את הזמן בין עבודות לבין עוד רגע לימודים לפתח תחביב לטיולי אופניים. חיפשתי לי טיול בארץ רק עם עצמי. הוצאתי מהמחסן את זוג האופניים של אבא, העברתי אותם טסט של בטיחות והברקתי את הסימון הצבעוני המוכר.

מצאתי טיול בצפון עם רכיבה מדהימה מול נופים מרגשים לבקעת בית נטופה כשברקע הרי הגליל התחתון. 19 ק"מ קסומים של רכיבה נעימה שבדיוק הייתי זקוק להם כל כך.

יצאתי לדרך עם חבילת מאכלים טעימים מעשה ידיה של דניאלה שלי ותרמוס קפה ענק. בדרך חזרה מצאתי נקודה נסתרת מתחת לעץ עוטף. התיישבתי תחתיו מותש מעט, חותך באצבעות מלוכלכות מאבק המסלול בצפון את הכריך שלי.

במעט עייפות מזגתי לי כוס קפה מהתרמוס, כשזה נשפך ישר על הצמחייה הצמודה לאבן שעליה התיישבתי כשהוא חושף בפניי שלושה צבעים בוהקים שסימנו בעבר מסלול שכנראה היה שם. סגול בהיר, תכלת, וירוק זוהר.

בנשימה שנעתקה לרגע חשבתי לצלם ולשלוח לדניאלה שלי, אבל מי יאמין לי שהרגע קיבלתי ד"ש מאבא שנמצא בעולם הבא? השארתי את הרגע והחוויה המופלאים האלו לי, ולאבא שלי שבטח מביט עלי גאה מלמעלה. מי ידע שאזכה לשתות קפה עם אבא שלי שנים אחרי שכבר הלך ממני, במקום ששנינו הכי אוהבים בעולם. הטבע.

את המסלול המלא ניתן לראות כאן – למסלול המלא